עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות

הַיָּחִיד אֲשֶׁר אֵינוֹ מוֹצָא עִנְיֵן בְּרֵעָיו הוּא הָעוֹמֵד בִּפְנֵי הַקְּשָׁיִים הַגְּדוֹלִים בְּיוֹתֵר בְּחַיִּים וְהוּא הַמֵּפִיץ אֶת הַנֶּזֶק הָרַב בְּיוֹתֵר לַאֲחֵרִים. מִיחִידִים כְּמוֹתוֹ כָּל הַכִּשְׁלוֹנוֹת הָאֱנוֹשִׁיִּים נוֹלָדִים.
- אלפרד אַדְלֶר
{ מִתּוֹךְ הַסֵּפֶר "מַשְׁמָעוּת חָיִינוּ" }

בַּתְּמוּנָה בְּאוֹתִיּוֹת זְעִירוֹת:

עֲצוּבָה מְאוֹד הָיִיתִי,
כָּל הַלַּיְלָה רַק בָּכִיתִי,
לֹא נִמְנַמְתִּי, לֹא אָכַלְתִּי,
רַק זָכַרְתִּי וְסָבַלְתִּי.

אִם חָשַׁב מָה שֶׁאָמַר,
וְאָמַר מָה שֶׁחָשַׁב,
אֵיךְ אֶפְגֹּשׁ אוֹתוֹ מָחָר?
אֵיךְ אַבִּיטה בְּעֵינָיו?
חברים
tearsDoron LivneGod Is A Womanveridis quoRoseMr.Nobody
נוסטלגיה.TheAcefree spiritzlatno6161Witch
סולהבלוןנופקXboaz
נושאים
בודדה  (13)
עצובה  (10)
פחד  (10)
ילדות  (9)
עתיד  (8)
מה הוא אושר  (6)
אהבה  (3)
מתוסכלת  (2)
צבא  (2)
אנשים  (1)
חברה  (1)
חברות  (1)
מהות  (1)
עצבנית  (1)
שירה  (1)
אֶפֹּל מֵחִלּוּצַיִךְ

כְּשֶׁהָאִידִילְיָה מְאֻכְזֶבֶת מִמֵּךְ, הַנָּח כַּף יָדְךָ, מָחָה זֵעָה קָרָה וְהַשָּׁלֵם אֶת הַמִּשְׁפָּט; בֵּין חִלּוּצַיִךְ לִתְקוּמָתְךָ אֶהְיֶה וּבֵין חִלּוּצַיִךְ לִנְפִילָתְךָ
כִּתְבוּ לִי
נוּכַל לְשׂוֹחֵחַ דָּרַך כְּתֹבֶת הַדֹּאַר שֶׁלִּי, reiza.israeliblogger@gmail.com
זיכרון אחד
11/04/2018 21:48
רֵײזָא
בכל שבוע מחדש, חוזרת אני אל ביתי הקט. 
בתומם של שלושים ימים אני עוברת בדרך בה, התקדמותו של הבית, 
נגלית לפני, 
והתפלאותי מתחדשת ומחדשת את תקוותי. 

מהותו של קיום אומר התקדמות, והאחרונה מביאה לידי שמחה.
בערב יום השואה זה, 
אני כיהודייה, התקדמתי. 
אני כיהודייה, אתקדם, 
בארץ לא שלי, 
בארץ שלי, 
אנחנו כעם, חיים ונושמים. 
ועדיין, יש לאן להתקדם. 
וזהו סופו של פסוק. 
0 תגובות
דמות עגולה ועגלגלה
02/04/2018 01:03
רֵײזָא
אנשים
כשנולדתי, 
נולדה בי גם הגאווה, מתוך סיבה, 
כזו מספיק חשובה, 
לזאת שהייתה,

כרגע, חומות נפשי מנסות לשמר,
את אותה אמת יחידה,
לנשמה אומללה. 

כרגע, אפשר להסמיך את קורות חיי
בסביבת הנשמות החדשות
לרעועות, 
להגדיר את גאוותי היחידה, ולספר לה את עתידה. 

האגו משחק כאן תפקיד,
שכבת הגנה לא מועילה,
בדרך להבעה מלאה. 

מה נותר לי להוסיף? תשתני. 

0 תגובות
משבצות ריצפה
25/03/2018 02:19
רֵײזָא
מהות
השולחן העגול בחוץ מוכן לכבודנו, 
ביקשתי מהשמש להאיר לנו הבוקר, 
והיא חמימה מתמיד, 
זוגות היונים התמקמו אף הם, בגדר ליד, 
או הרחק, 
איך שתבחר אהובי. 
מולנו החצר של השכנים הערבים, 
הם כבר התמקמו, 
צפיתי עליהם מהזכוכית העבה שהתקנת לנו במרפסת, 

יצאנו, וסובבת אותי סביב שמלתי.
כעת מבטי חלף על חצרם של המשפחה האירית, 
חביבה,
כמו שכנינו מלפנים. 
הם מנופפים לנו לשלום, אך כעת, 
עורפי מחזיר את האנרגיה, 
ועינייך מונחות עלי. 
העולם נעשה קטן, 
והשלום שלי נעשה.  
2 תגובות
« הקודם 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 הבא »
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
ארכיון
אִם נֵלֵךְ יַחְדָּו

בֵּין הָאֲשֵׁמָה לְבֵין הָאַהֲבָה וְהַנִּחוּם אַנִּיחַ לַמִּסְתּוֹרִין לְגַלּוֹת אֶת פְּרִי אַהֲבָתֵנוּ. אַךְ דַּע כִּי שֶׁיֵּעוֹר טָהֳרָתוֹ יַנְחֶה אֶת לִבִּי בְּתִקְווֹתָיו לְגִלּוּיוֹ זֶה.
לְפֶתַע הֵד שָׁקֵט

אֲנִי בְּסַפָּק אִם תִּשְׁמַע אֶת רַחֲשֵׁי לִבִּי, גַּם מֵהֶעְדֵּר רְגִישׁוֹת שֶׁלְּךָ וְגַם מֵהֶעְדֵּר בִּטָּחוֹן שֶׁלִּי. וּבַיּוֹם מִן הַיָּמִים זֶה יִשְׁתַּנֶּה וְאָז אוֹכֵל לוֹמַר אֶת עֲלִיבוּתִי זוֹ שֶׁבְּהֶכְרֵחַ אֱנוֹשִׁית, לְלֹא עוֹרְרִין קִיַּמְתָּ מִנְּסִבּוֹת גּוֹרָל וְאֵין סַפָּק שֶׁמַּגִּיעָה לָהּ הַכַלָּה.