עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות

הַיָּחִיד אֲשֶׁר אֵינוֹ מוֹצָא עִנְיֵן בְּרֵעָיו הוּא הָעוֹמֵד בִּפְנֵי הַקְּשָׁיִים הַגְּדוֹלִים בְּיוֹתֵר בְּחַיִּים וְהוּא הַמֵּפִיץ אֶת הַנֶּזֶק הָרַב בְּיוֹתֵר לַאֲחֵרִים. מִיחִידִים כְּמוֹתוֹ כָּל הַכִּשְׁלוֹנוֹת הָאֱנוֹשִׁיִּים נוֹלָדִים.
- אלפרד אַדְלֶר
{ מִתּוֹךְ הַסֵּפֶר "מַשְׁמָעוּת חָיִינוּ" }

בַּתְּמוּנָה בְּאוֹתִיּוֹת זְעִירוֹת:

עֲצוּבָה מְאוֹד הָיִיתִי,
כָּל הַלַּיְלָה רַק בָּכִיתִי,
לֹא נִמְנַמְתִּי, לֹא אָכַלְתִּי,
רַק זָכַרְתִּי וְסָבַלְתִּי.

אִם חָשַׁב מָה שֶׁאָמַר,
וְאָמַר מָה שֶׁחָשַׁב,
אֵיךְ אֶפְגֹּשׁ אוֹתוֹ מָחָר?
אֵיךְ אַבִּיטה בְּעֵינָיו?
חברים
ילדאישסתם אחדJust a JoetearsDoron LivneGod Is A Woman
veridis quoRoseMr.Nobodyנוסטלגיה.TheAcefree spirit
zlatno6161WitchסולהבלוןנופקX
boaz
נושאים
בודדה  (15)
פחד  (11)
ילדות  (10)
עצובה  (10)
עתיד  (9)
דיכאון  (6)
מה הוא אושר  (6)
אהבה  (3)
טראומה  (3)
צבא  (3)
אנשים  (2)
מתוסכלת  (2)
חברה  (1)
חברות  (1)
חינוך  (1)
חלומות  (1)
כדורים  (1)
להתאבד  (1)
מהות  (1)
מוות  (1)
סיכום  (1)
עצב  (1)
עצבנית  (1)
שירה  (1)
שתיקה  (1)
תקווה  (1)
אֶפֹּל מֵחִלּוּצַיִךְ

כְּשֶׁהָאִידִילְיָה מְאֻכְזֶבֶת מִמֵּךְ, הַנָּח כַּף יָדְךָ, מָחָה זֵעָה קָרָה וְהַשָּׁלֵם אֶת הַמִּשְׁפָּט; בֵּין חִלּוּצַיִךְ לִתְקוּמָתְךָ אֶהְיֶה וּבֵין חִלּוּצַיִךְ לִנְפִילָתְךָ
כִּתְבוּ לִי
נוּכַל לְשׂוֹחֵחַ דָּרַך כְּתֹבֶת הַדֹּאַר שֶׁלִּי, reiza.israeliblogger@gmail.com
אישה צולעת
20/02/2020 00:50
רֵײזָא
מקפלת רגליי על הכיסא הנמוך,  הגב שפוף-
אין צורך לציין או מפאת התנוחה? 
מעלה תהייה.
בתוך המרפסת שלנו, 
אני מזדהה עם האריחים הלבנים. עם
כתמי העשן והזמן...
האם לעולם אהיה טהורה מאשמה בתוך סיפורי זוועות?
מעלה תהייה. 
כחול השמיים אינסופי,
האם הן כך מחשבותיי המעוותות?
מעלה תהייה. 
האם הוא רואה כעת לב זחוח מתהיות,
ואני אחווה את כאבן לנצח?
מעלה תהייה.

אני מתחילה לרוץ. חזק ומהר.
הקצב הוא הזיכרון האחרון.
אני נעלמת.
אין לי עוד תהייה.

אתה מתקרב אליי 
לי קשה לרוץ.
אני בוחרת לתקוף, את עצמי.
זה עלול להחמיר.
אתה עלול לנגוע בי.
בהכרח משוואה זולה. 

אני הולכת לישון.

1 תגובות
בעולם הבא...
17/02/2020 12:41
רֵײזָא
המנוחה בעלת האמצעים לוקחת לי את כל התפקידים. 
אני פוסעת לגלותה אך מתכסה בשמיכתה יותר מידי. 
אני חולמת על עשייה עם ויתורים אפשריים, לא חלומות ורודים.
אידאלים של חקלאים. 
למדתי לחיות בעבר עם ההווה, הם עדיין לא חברים, 
עדיין לא מתקשרים או מבינים אחד את השנייה.
אני רוצה שתהיה להן זוגיות מעין גן עדן עלי אדמות.
כזו שהרבנים מטיפים עליה. 
אז אני לוקחת כמה אמצעים. 
תשוקות גדולות בצמצום מפואר לא משאירות אוויר.
אז צריך לדעת לתעדף, וזה לא תמיד מתחרז..
0 תגובות
אפוקליפס
19/01/2020 20:46
רֵײזָא
מתישהו זה יגמר
אני יודעת.
הלכתי לקנות משהו,
ואקנה גם את זאת.
לא טובה
ולא חסדים
עם קצת רחמים
ואולי המה רחמי שמיים
לחסידות גור
אין כזו
אמידות קור
קור רוח
ארך אפיים
חד מגיסא
מתנצל מאריגסא
של הכוסשלהאמא שלך. 

מתישהו זה יגמר
בירכו אותי.
אני יודעת
נתונה
הצלחה
נתונה 
מזל רע
עם קצת עין 
הרע
לא לשכוח לערבב
את הדייסה
של הזקנה.
היא מליצה.
ואולי גם קצת שמחה.

מתישהו זה יגמר.
אני יודעת.
וגם אני אהיה שמחה.
אהיה
אהווה הווה
אברא בריאה
אצור
אקים לתחייה
בועה 
חדשה.
לא לשכוח את הקנייה
בחנות ממול
את הבועה,
ששום טיפה של גשם
לא מקימה.


0 תגובות
« הקודם 1 2 3 4 5 6 7 8 9 ... 18 19 הבא »
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
ארכיון
אִם נֵלֵךְ יַחְדָּו

בֵּין הָאֲשֵׁמָה לְבֵין הָאַהֲבָה וְהַנִּחוּם אַנִּיחַ לַמִּסְתּוֹרִין לְגַלּוֹת אֶת פְּרִי אַהֲבָתֵנוּ. אַךְ דַּע כִּי שֶׁיֵּעוֹר טָהֳרָתוֹ יַנְחֶה אֶת לִבִּי בְּתִקְווֹתָיו לְגִלּוּיוֹ זֶה.
לְפֶתַע הֵד שָׁקֵט

אֲנִי בְּסַפָּק אִם תִּשְׁמַע אֶת רַחֲשֵׁי לִבִּי, גַּם מֵהֶעְדֵּר רְגִישׁוֹת שֶׁלְּךָ וְגַם מֵהֶעְדֵּר בִּטָּחוֹן שֶׁלִּי. וּבַיּוֹם מִן הַיָּמִים זֶה יִשְׁתַּנֶּה וְאָז אוֹכֵל לוֹמַר אֶת עֲלִיבוּתִי זוֹ שֶׁבְּהֶכְרֵחַ אֱנוֹשִׁית, לְלֹא עוֹרְרִין קִיַּמְתָּ מִנְּסִבּוֹת גּוֹרָל וְאֵין סַפָּק שֶׁמַּגִּיעָה לָהּ הַכַלָּה.