וְאָז אֲנִי חוֹשֶׁבֶת.. כַּמָּה בּוֹדְדָה הִנְנִי נִצַּבְתָּ אֶל מוּל אוֹתָהּ הַמַּעֲרָכָה,
וְיוֹדַעַת, שֶׁזּוֹ אֲנִי
לְבַד,
צְרִיכָה לָתֵת יָד לַחֹפֶשׁ שניחן אֶצְלִי מִשָּׁמַיִם
בְּהוֹרִים טְרוּדִים
בַּחֲבֵרִים בֵּינוֹנִיִּים
מִלִּים שֶׁלֹּא נֶאֶמְרוּ, מַשְׁאִירִים לִי אֶת הַדֶּלֶת פְּתוּחָה
אֶת הַמַּחְשָׁבָה נְקִיָּה,
לְהָבִין פְּשׁוּטוֹ כְּמַשְׁמָעוֹ
אִם אֲנִי יָפֶה.
אִם אֲנִי רוֹצֶה.
מָה אֲנִי מְבִינָה.
מָתַי אֶשְׁכַּב לַחֲתֻנָּה.
לָמָּה אֲנִי צִינִית בְּכָל מִלָּה.
לָמָּה אֲנִי פָּשׁוּט לֹא יֶשְׁנָהּ...












































