עדיין לא יפה.
היא לא מבינה שהיא מציקה לכן היא ממשיכה לזרוח,
כולה גאווה, מוארת בעצמה,
בלתי ניתנת להשגה עם השלווה הזו.
ובאיזו קלות אדם קם ומתפקד
ובאיזה אורח פלא הרגליו הם מאוויו ופרי תאוותיו.
יום אחד אתעורר,
והזריחה בבוקר תהיה לי להשראה.
מאז הכל השתנה,
ואספר לילדיי כל בוקר בהתרגשות על השמש
מי היא, ולמה היא.
ובסבל התקווה אשא את הידיעה שפעם רציתי לנוח,
והשמש זרחה,
אך עדיין הייתי במיטה לפתור את אותה משוואה אחת ויחידה.
;){kind=link}