בשניות של לפני הפגיעה במים
בהתנפצות הזו,
של הנשימה כשהיא עוברת לשליטה,
הו אז בפניי שתי דרכים
אך בעודי כבולה לרעות השטן
הנשימה המחניקה שלך עולה.
המים נעימים
אך לשליטה שלך אין רחמים.
הגלים שעתידים לעבור על פני הארץ
מהם אני עולה כרגע לעולם לא יצילוני.
שקט עכשיו והאנשים לא באים לבקר את הנהר.
מעניין אם מישהו היה מבחין בגלי השנאה הנובעים מתוכי.
בשבילך אלו גלים נמוכים, ואתה הרי יודע לשחות ברדודים.
הנשימה הראשונה שלי מעל פני המים מענגת אותך,
בשקט שסביבנו,
מצטרפת גם היא למחול השדים שסובב סביבי.
הוא גם נכנס לתוכי.
הוא יחיה דרכי.
והשנים יעברו, איתה תגדל מפלצת השנאה שלי כלפייך.
הידיים החמות שלך מבטיחות לחבק ולא להותיר לי מרווח נשימה,
המים לא מאיימים עלי כשאתה בתוכי.
אני חזקה, כי אני כל כך שבורה.
רציתי למות וחזרתי לחיים איתך בכל פעם מחדש.
האהבה שלך כבלה לי את הנשמה,
ולא היית שם להגן עליי, מפנייך.












































