השמלה מגנה מפני רוח קיץ
אני נותנת לרגליים להרגיש את היציבות
כשהן שוקעות בחול הרטוב
אחר כך זה מרגיש יותר עצוב
אין לי יציבות
והרגשות שלי בתוך רכבת הרים
הנפש שלי מקבלת סחרחורות
הזמנים לא מאוזנים
ואני ילדה קטנה שנבעלה.
אני עושה לה שלום לעתים קרובות
היא עלולה לקנא בחיוך שגדל מבין שפתותיי
מול המראה קשה להסתיר
היא מכירה כל תו בפניי
ואני מכירה את תוויה
את גופה וסבלותה
אני מנסה להציץ,
אולי קצת להרים את הראש,
אני מנופפת גבוה
עם שתי ידיים
לבאה אחריי













































