עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות

הַיָּחִיד אֲשֶׁר אֵינוֹ מוֹצָא עִנְיֵן בְּרֵעָיו הוּא הָעוֹמֵד בִּפְנֵי הַקְּשָׁיִים הַגְּדוֹלִים בְּיוֹתֵר בְּחַיִּים וְהוּא הַמֵּפִיץ אֶת הַנֶּזֶק הָרַב בְּיוֹתֵר לַאֲחֵרִים. מִיחִידִים כְּמוֹתוֹ כָּל הַכִּשְׁלוֹנוֹת הָאֱנוֹשִׁיִּים נוֹלָדִים.
- אלפרד אַדְלֶר
{ מִתּוֹךְ הַסֵּפֶר "מַשְׁמָעוּת חָיִינוּ" }

בַּתְּמוּנָה בְּאוֹתִיּוֹת זְעִירוֹת:

עֲצוּבָה מְאוֹד הָיִיתִי,
כָּל הַלַּיְלָה רַק בָּכִיתִי,
לֹא נִמְנַמְתִּי, לֹא אָכַלְתִּי,
רַק זָכַרְתִּי וְסָבַלְתִּי.

אִם חָשַׁב מָה שֶׁאָמַר,
וְאָמַר מָה שֶׁחָשַׁב,
אֵיךְ אֶפְגֹּשׁ אוֹתוֹ מָחָר?
אֵיךְ אַבִּיטה בְּעֵינָיו?
חברים
the4thLevelpillowציונה אבירםBitchמיKאלהעובר אורח
Lee,המקשיבקְטַנָּהMyNameIsTalReddingtonrozlin
בדויהתלתללולהalexJustMeThelse
חֲסְרַת מַחְשָׁבָהטמיר ישראלsenecatryingtobehonesthaunted princessLili
ShmockSomeone who writesSpace GirlAlmightyשומר האוראחת שיודעת
חכם דרבנו פוjust morJesterילדאישסתם אחדtears
Doron LivneGod Is A Womanveridis quoRoseMr.Nobodyנוסטלגיה.
TheAcefree spiritzlatno6161Witchסול
הבלוןנופקXboaz
נושאים
שירי שנאה לאבא  (28)
דיכאון  (17)
בודדה  (15)
ילדות  (14)
אלהים  (13)
טראומה  (12)
פחד  (11)
עצובה  (10)
עתיד  (9)
פוסט טראומה  (9)
ניתוק  (8)
מה הוא אושר  (6)
אבא  (5)
אהבה  (5)
רודן  (4)
דימוי עצמי  (3)
כעס  (3)
צבא  (3)
אנשים  (2)
חרדה  (2)
מתוסכלת  (2)
עצב  (2)
שמחה  (2)
שתיקה  (2)
אדישות  (1)
אני  (1)
בחירה  (1)
בריחה  (1)
הודיה  (1)
חברה  (1)
חברות  (1)
חדשה  (1)
חוויה  (1)
חינוך  (1)
חלומות  (1)
חלל  (1)
טרואה  (1)
כדורים  (1)
לא לספר  (1)
לאהוב  (1)
להתאבד  (1)
להתחבא  (1)
מהות  (1)
מודעות ראשונה  (1)
מוות  (1)
מוזיקה  (1)
מים  (1)
מנגינה  (1)
סדר  (1)
סיכום  (1)
סיפור  (1)
עצבנית  (1)
פוסט טרואמה  (1)
פחד מוות  (1)
שיגעון  (1)
שירה  (1)
שכחה  (1)
שקר  (1)
תקווה  (1)
תקועה  (1)
אֶפֹּל מֵחִלּוּצַיִךְ

כְּשֶׁהָאִידִילְיָה מְאֻכְזֶבֶת מִמֵּךְ, הַנָּח כַּף יָדְךָ, מָחָה זֵעָה קָרָה וְהַשָּׁלֵם אֶת הַמִּשְׁפָּט; בֵּין חִלּוּצַיִךְ לִתְקוּמָתְךָ אֶהְיֶה וּבֵין חִלּוּצַיִךְ לִנְפִילָתְךָ

הצדקה זולה

16/07/2020 14:55
רֵײזָא
שיגעון, שירי שנאה לאבא, ניתוק, פחד מוות
הדרך צרה, 
ואני שוב זוחלת. 
היא מפחידה,
אז אני עושה הפסקות, 
צוברת כוחות 
ושוב ממשיכה
העיקר לא ליפול לצדדים
והטיול הזה 
מעצבן אותי 
כי אני בודדה בו 
ואף אחד לא מבין בו, 
הדרך לכאורה ישרה 
וההבנה שאני צריכה לחכות, 
שאהיה גדולה, 
ועד אז הפחדים מטרפת 
גואים 
אף פעם לא נחמדים. 
השקר שומר על השגרה 
שלך יציבה, 
לכאורה נורמטיבית, 
ואני העצובה נשארת מאחור 
האם אני חולמת בעלטה, 
האם אני סתם עייפה בשיעור
האם הגוף שלי בוגד בי 
ואוטוטו יעלם, 
מרוב עייפות וכאב, 
ואני ממשיכה לחיות, 
אולי גם אני חיה בכוחות השקר שלך? 
ואם כן, 
אז, ואו, כמה כבוד מזויף מגיע לו. 
והעיוותים תלולים 
תמיד אבסורדיים 
תמיד מעגליים, 
כמו מחשבות טורדניות, 
שאני משוגעת, 
כי אני לא מרגישה חיה, 
וכי אתמול שמת לי משהו בשוקו 
והרגשתי שגופי בתרדמת, 
ותודעתי רואה אותך 
מזדעזעת 
עכשיו אחרי שמגדל הקלפים הזה 
נפל עלייך, 
אינך מסכן, 
אני רוצה להשליך עלייך הכל, 
גם את תחושת המשוגעות 
גם את הדרך הצרה, 
גם את אפיסת הכוחות, 
גם את ההרגשה שהכול חלום, 
כפי ששידרת לי כל הזמן, 
כי 
לא נותרה בי אחיזה בך 
ואולי אני קצת חזקה, 
אולי עדיין יותר מידי פגיעה, 
אבל אני אמצא את דרכי 
כי אני מרגישה חיה מיום ליום. 
גם שאלת השאלות, 
למה, 
לפעמים כבר לא מעניינת אותי, 
היא הצדקה זולה 
הדחקה רעה 
ובעיקר מבוי סתום 
בדיוק כמו הנשמה שלך.
וההרגשה שהשתמשת בי? 
שיצאת מסופק ומאושר בזמן 
שאני דועכת, לאט לאט 
נעלמת. 
אני משתדלת כל כך להירפא ממך, 
והפסיכולוגית שלי אומרת שאני 
עושה עבודה נהדרת. 
אני תוהה אם יש מקום לאהבה 
ביני לבינך, 
ביני לבין עצמי, 
ביני לבין העולם, 
וכל יום מגלה לי שאתה ואני
בתפקידים שונים, ביקומים מקבילים, 
נוכל להיות חברים. 
אבל למה להמשיך להזות? 
וזה המעט שיישאר לך ממני, 
כי אני הולכת להגביר את הווליום 
של המחשבות ''החדשות'' שלי. 

02/08/2020 16:57
היי, לא כתבת זמן רב?
תלתל
05/08/2020 14:26
מקווה שהשקט זה בגלל המחשבות החדשות שלך
חיבוק גדול וגעגוע
רֵײזָא
05/08/2020 18:41
תודה לכם, יהיה בסדר♥
tryingtobehonest
22/11/2020 01:49
אהבתי מאוד
כתיבת תגובה:
שמכם:

אימייל:

קישור:

תגובה:

קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
ארכיון
לְפֶתַע הֵד שָׁקֵט

אֲנִי בְּסַפָּק אִם תִּשְׁמַע אֶת רַחֲשֵׁי לִבִּי, גַּם מֵהֶעְדֵּר רְגִישׁוֹת שֶׁלְּךָ וְגַם מֵהֶעְדֵּר בִּטָּחוֹן שֶׁלִּי. וּבַיּוֹם מִן הַיָּמִים זֶה יִשְׁתַּנֶּה וְאָז אוֹכֵל לוֹמַר אֶת עֲלִיבוּתִי זוֹ שֶׁבְּהֶכְרֵחַ אֱנוֹשִׁית, לְלֹא עוֹרְרִין קִיַּמְתָּ מִנְּסִבּוֹת גּוֹרָל וְאֵין סַפָּק שֶׁמַּגִּיעָה לָהּ הַכַלָּה.
אִם נֵלֵךְ יַחְדָּו

בֵּין הָאֲשֵׁמָה לְבֵין הָאַהֲבָה וְהַנִּחוּם אַנִּיחַ לַמִּסְתּוֹרִין לְגַלּוֹת אֶת פְּרִי אַהֲבָתֵנוּ. אַךְ דַּע כִּי שֶׁיֵּעוֹר טָהֳרָתוֹ יַנְחֶה אֶת לִבִּי בְּתִקְווֹתָיו לְגִלּוּיוֹ זֶה.
טְרִיגֵרִים

בְּלֹג זֶה הִנּוֹ בְּלֹג בַּעַל תֹּכֶן טְרָאוּמָתִי.
בְּלֹג זֶה הִנּוֹ בְּלֹג אֲמִתִּי.

PTSD
כִּתְבוּ לִי
נוּכַל לְשׂוֹחֵחַ דָּרַך כְּתֹבֶת הַדֹּאַר שֶׁלִּי, reiza.israeliblogger@gmail.com