עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות

הַיָּחִיד אֲשֶׁר אֵינוֹ מוֹצָא עִנְיֵן בְּרֵעָיו הוּא הָעוֹמֵד בִּפְנֵי הַקְּשָׁיִים הַגְּדוֹלִים בְּיוֹתֵר בְּחַיִּים וְהוּא הַמֵּפִיץ אֶת הַנֶּזֶק הָרַב בְּיוֹתֵר לַאֲחֵרִים. מִיחִידִים כְּמוֹתוֹ כָּל הַכִּשְׁלוֹנוֹת הָאֱנוֹשִׁיִּים נוֹלָדִים.
- אלפרד אַדְלֶר
{ מִתּוֹךְ הַסֵּפֶר "מַשְׁמָעוּת חָיִינוּ" }

בַּתְּמוּנָה בְּאוֹתִיּוֹת זְעִירוֹת:

עֲצוּבָה מְאוֹד הָיִיתִי,
כָּל הַלַּיְלָה רַק בָּכִיתִי,
לֹא נִמְנַמְתִּי, לֹא אָכַלְתִּי,
רַק זָכַרְתִּי וְסָבַלְתִּי.

אִם חָשַׁב מָה שֶׁאָמַר,
וְאָמַר מָה שֶׁחָשַׁב,
אֵיךְ אֶפְגֹּשׁ אוֹתוֹ מָחָר?
אֵיךְ אַבִּיטה בְּעֵינָיו?
חברים
ילדאישסתם אחדJust a JoetearsDoron LivneGod Is A Woman
veridis quoRoseMr.Nobodyנוסטלגיה.TheAcefree spirit
zlatno6161WitchסולהבלוןנופקX
boaz
נושאים
בודדה  (15)
פחד  (11)
ילדות  (10)
עצובה  (10)
עתיד  (9)
דיכאון  (6)
מה הוא אושר  (6)
אהבה  (3)
טראומה  (3)
צבא  (3)
אנשים  (2)
מתוסכלת  (2)
חברה  (1)
חברות  (1)
חינוך  (1)
חלומות  (1)
כדורים  (1)
להתאבד  (1)
מהות  (1)
מוות  (1)
סיכום  (1)
עצב  (1)
עצבנית  (1)
שירה  (1)
שתיקה  (1)
תקווה  (1)
אֶפֹּל מֵחִלּוּצַיִךְ

כְּשֶׁהָאִידִילְיָה מְאֻכְזֶבֶת מִמֵּךְ, הַנָּח כַּף יָדְךָ, מָחָה זֵעָה קָרָה וְהַשָּׁלֵם אֶת הַמִּשְׁפָּט; בֵּין חִלּוּצַיִךְ לִתְקוּמָתְךָ אֶהְיֶה וּבֵין חִלּוּצַיִךְ לִנְפִילָתְךָ
כִּתְבוּ לִי
נוּכַל לְשׂוֹחֵחַ דָּרַך כְּתֹבֶת הַדֹּאַר שֶׁלִּי, reiza.israeliblogger@gmail.com
ארכיון פברואר 2018
מה אם אגיד לך שהעתיד בהיר?
09/02/2018 10:54
רֵײזָא
עתיד, בודדה
שאיפות הן דבר מבורך כחלק מהפרט אל סובביו. המכשולים שבדרך הם הם עצמם כשלך יש את העניין לעניין את הכל. 2,3 צא
0 תגובות
רומי
25/02/2018 02:45
רֵײזָא
פעם הייתה ילדה, היא ביקשה משאלה, לא מהעוגה של פעם בשנה, לא משני הורים לא נסמכה על תקוותם של השכנים, היא רצתה לחלום בגדול, את עוגת השוקולד מבלילת קמח, תהפוך הנסיכה בשרביטה לעוגת רבי קומות, את ציפויי הסוכר תחלק אחד אחד לילדי הגן. ביום הולדת הבא היא הבטיחה לעצמה, שעד  המשך...
2 תגובות
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
ארכיון
אִם נֵלֵךְ יַחְדָּו

בֵּין הָאֲשֵׁמָה לְבֵין הָאַהֲבָה וְהַנִּחוּם אַנִּיחַ לַמִּסְתּוֹרִין לְגַלּוֹת אֶת פְּרִי אַהֲבָתֵנוּ. אַךְ דַּע כִּי שֶׁיֵּעוֹר טָהֳרָתוֹ יַנְחֶה אֶת לִבִּי בְּתִקְווֹתָיו לְגִלּוּיוֹ זֶה.
לְפֶתַע הֵד שָׁקֵט

אֲנִי בְּסַפָּק אִם תִּשְׁמַע אֶת רַחֲשֵׁי לִבִּי, גַּם מֵהֶעְדֵּר רְגִישׁוֹת שֶׁלְּךָ וְגַם מֵהֶעְדֵּר בִּטָּחוֹן שֶׁלִּי. וּבַיּוֹם מִן הַיָּמִים זֶה יִשְׁתַּנֶּה וְאָז אוֹכֵל לוֹמַר אֶת עֲלִיבוּתִי זוֹ שֶׁבְּהֶכְרֵחַ אֱנוֹשִׁית, לְלֹא עוֹרְרִין קִיַּמְתָּ מִנְּסִבּוֹת גּוֹרָל וְאֵין סַפָּק שֶׁמַּגִּיעָה לָהּ הַכַלָּה.