בני האנוש מרימים אותי
אני מגיעה אל המזבח
אני נקשרת
החבלים ארוכים
והבמה גדולה
אני שוכבת ערומה
על מצע אפור ושורט
החיוך השטני שלו על שפתיו הארוכות
השפתיים שלי מיוחדות
באמצעות הקווים הארוכים שלו
הרבה אוהבים לראות אותי
מזיזה אותן,
מדברות,
מחייכות,
אוכלות, ומלקקות
הדופק מהיר
אני מאבדת הכרה
אני נשאבת לתוך חלל ריק
עמוק
בועה יציבה מעל כולם
אין בה הרבה אור
אבל בכל זאת לא מנהרה
אני רואה את עצמי
מוטלת שם
ומעודדת את עצמי
מתפשרת עם עצמי
הייתי בענן
ולכן אני שוב מורמת מעם













































