עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות

הַיָּחִיד אֲשֶׁר אֵינוֹ מוֹצָא עִנְיֵן בְּרֵעָיו הוּא הָעוֹמֵד בִּפְנֵי הַקְּשָׁיִים הַגְּדוֹלִים בְּיוֹתֵר בְּחַיִּים וְהוּא הַמֵּפִיץ אֶת הַנֶּזֶק הָרַב בְּיוֹתֵר לַאֲחֵרִים. מִיחִידִים כְּמוֹתוֹ כָּל הַכִּשְׁלוֹנוֹת הָאֱנוֹשִׁיִּים נוֹלָדִים.
- אלפרד אַדְלֶר
{ מִתּוֹךְ הַסֵּפֶר "מַשְׁמָעוּת חָיִינוּ" }

בַּתְּמוּנָה בְּאוֹתִיּוֹת זְעִירוֹת:

עֲצוּבָה מְאוֹד הָיִיתִי,
כָּל הַלַּיְלָה רַק בָּכִיתִי,
לֹא נִמְנַמְתִּי, לֹא אָכַלְתִּי,
רַק זָכַרְתִּי וְסָבַלְתִּי.

אִם חָשַׁב מָה שֶׁאָמַר,
וְאָמַר מָה שֶׁחָשַׁב,
אֵיךְ אֶפְגֹּשׁ אוֹתוֹ מָחָר?
אֵיךְ אַבִּיטה בְּעֵינָיו?
חברים
Thelseחֲסְרַת מַחְשָׁבָהsenecatryingtobehonesthaunted princessLili
ShmockSomeone who writesSpace GirlLadyoftheflowersAlmightyשומר האור
אחת שיודעתSunsetחכם דרבנו פוLee.דעה בקפסולהjust mor
Jesterילדאישסתם אחדtearsDoron LivneGod Is A Woman
veridis quoRoseMr.Nobodyנוסטלגיה.TheAcefree spirit
zlatno6161WitchסולהבלוןנופקX
boaz
נושאים
בודדה  (15)
דיכאון  (15)
ילדות  (13)
אלהים  (11)
פחד  (11)
טראומה  (10)
עצובה  (10)
עתיד  (9)
פוסט טראומה  (8)
מה הוא אושר  (6)
ניתוק  (5)
אבא  (3)
אהבה  (3)
כעס  (3)
צבא  (3)
אנשים  (2)
מתוסכלת  (2)
עצב  (2)
שמחה  (2)
בחירה  (1)
חברה  (1)
חברות  (1)
חינוך  (1)
חלומות  (1)
טרואה  (1)
כדורים  (1)
להתאבד  (1)
מהות  (1)
מוות  (1)
סיכום  (1)
סיפור  (1)
עצבנית  (1)
פוסט טרואמה  (1)
שירה  (1)
שתיקה  (1)
תקווה  (1)
תקועה  (1)
אֶפֹּל מֵחִלּוּצַיִךְ

כְּשֶׁהָאִידִילְיָה מְאֻכְזֶבֶת מִמֵּךְ, הַנָּח כַּף יָדְךָ, מָחָה זֵעָה קָרָה וְהַשָּׁלֵם אֶת הַמִּשְׁפָּט; בֵּין חִלּוּצַיִךְ לִתְקוּמָתְךָ אֶהְיֶה וּבֵין חִלּוּצַיִךְ לִנְפִילָתְךָ
כִּתְבוּ לִי
נוּכַל לְשׂוֹחֵחַ דָּרַך כְּתֹבֶת הַדֹּאַר שֶׁלִּי, reiza.israeliblogger@gmail.com
פוסטים בנושא פוסט טראומה
הנצח שבי
02/04/2020 04:09
רֵײזָא
ניתוק, פוסט טראומה, דיכאון, ילדות, אלהים
אני הולכת בשביל אני מתוודה מאמונה שלא נוח לי שזה המשחק לא נכון זאת האהבה תשרוף אותי בגינה הוא האחד לנצח ינדוד ואני הקטנה לנצח ילדה. אז ישבתי וחשבתי, כאבתי ובכיתי. אם רק היית יודע כמה רע היה לי. עם כל זיכרון, וגם געגוע לעצמי, ולאבא שחשבתי שיש לי במקום  המשך...
0 תגובות
לו יהי
26/03/2020 02:41
רֵײזָא
כעס, טראומה, פוסט טראומה, אלהים, אבא
מים טובים זורמים על עורי אני נושמת ואני זוכרת כי אני יודעת אז אני מבינה שאני מושלמת הנשימה נעתקת ואני שמחה את החיוך שמרוח ארצה להראות ולהפיץ אהבה להוויה. אתה הוויה היית פה היית מולי הייתי שלך וזה כאב ולא כאבי גדילה רמסת לי את הלב כבר אין לך מאין  המשך...
5 תגובות
ברחוב החיים
24/03/2020 23:36
רֵײזָא
ניתוק, פוסט טראומה, דיכאון, שמחה, אלהים
אני שמחה כי אני אוהבת לחלוק עם עצמי את עצמי ויש אותי כי רק אני ואז אתה ואז מעשייך ואז התהום בינינו ואני הולכת ומתרחקת אני חושבת ומנתחת אני זוחלת ומתפתחת אני שמחה כי אני אני ואז אתה אתה כי אתה זה רק אתה ואני פה והיד המושטת שלי צמודה  המשך...
2 תגובות
זרות
24/03/2020 01:49
רֵײזָא
ניתוק, פוסט טראומה, דיכאון, ילדות, אלהים
אני רוצה להיות לבד, עם עצמי. אין לי רגע דל. ואני בובת מין, ואני חצי רגל בקבר, ואני ואני ואני. אבל בעיקר אני לא. אני לא מבינה. ואני גם לא מדברת. אין מקלט כי הבית הוא לא בית אז יש חיפוש לניצול בחוץ. זה מרגיע אותי כי זה כל כך  המשך...
2 תגובות
תוחלת חיים
21/03/2020 18:43
רֵײזָא
בחירה, פוסט טראומה, תקועה
סבל מאונים רדום עצמות זולת האחרים שוב ושוב נדלקת המנורה כשם שהתופת מחזירה את האבקה נוח לה לסירה לשוט ללא אנשים כשהאל החנון ברא אותה נוח לו לאדם לחפש אשמים רצון האדם למות בחוזקה וליפול אל אמא אדמה פליטה מרגישה כמו שריפה בעצמות רגש הררי מביא עימו חניקה עצמית לך  המשך...
2 תגובות
אני הוא העץ
19/03/2020 18:45
רֵײזָא
שמחה, פוסט טראומה, סיפור
לורד שלי עלים רכים. לעלים שלי תאריך תקופה. לענפים שלי יש עונות. לגזע שלי שנים וחלומות רבים. נהניי הם משפחתי. פירותיי נלקחים על ידם. אם אני אמא, שתולה איתן. פירותיי לצורך. אם אני ילדה, עץ חלול, חולה ועצוב אהיה. האדמה תחתיי נסדקה נשברה, וברובה נעלמה, בעקבותיו של הענק. בתקופה זו  המשך...
4 תגובות
עד מתי כעס שלא בשמי
13/03/2020 17:18
רֵײזָא
כעס, טראומה, פוסט טראומה, אלהים
נחה על עלייה של עלמה אומללה שכל מאמציה ירוו בעיניה ולא תדע מאת גופה. השמלה הכרחה מאחורה, שמלת הפאר, קורצת רק לה, שלה בשבילה. מתי הכל ישתנה, ממה אני רצה, אחרי מה אני רודפת, והשקט מה איתו. המנוחה שפתאום אוהבת אותך, והשקט נהיה חבר שלך. אך אין בו היגיון, כי  המשך...
2 תגובות
עד יעבור זעם
06/03/2020 18:19
רֵײזָא
ניתוק, פוסט טראומה, דיכאון, ילדות, אלהים
כשעליתי למרומים בחשתי בנשמתי. הבחישה הייתה ארוכה ומייגעת, עד לדייסה המקובעת. קיבעון אין סופי בחזקת השמיים. כעס מילא את גופי. הבטחתי לעצמי הבטחות דמיוניות עשירות בתבלין עם ניחוחות מנומסים. אך קטנה מנועה ומושתקת הייתי. לא עוד.
0 תגובות
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
ארכיון
אִם נֵלֵךְ יַחְדָּו

בֵּין הָאֲשֵׁמָה לְבֵין הָאַהֲבָה וְהַנִּחוּם אַנִּיחַ לַמִּסְתּוֹרִין לְגַלּוֹת אֶת פְּרִי אַהֲבָתֵנוּ. אַךְ דַּע כִּי שֶׁיֵּעוֹר טָהֳרָתוֹ יַנְחֶה אֶת לִבִּי בְּתִקְווֹתָיו לְגִלּוּיוֹ זֶה.
לְפֶתַע הֵד שָׁקֵט

אֲנִי בְּסַפָּק אִם תִּשְׁמַע אֶת רַחֲשֵׁי לִבִּי, גַּם מֵהֶעְדֵּר רְגִישׁוֹת שֶׁלְּךָ וְגַם מֵהֶעְדֵּר בִּטָּחוֹן שֶׁלִּי. וּבַיּוֹם מִן הַיָּמִים זֶה יִשְׁתַּנֶּה וְאָז אוֹכֵל לוֹמַר אֶת עֲלִיבוּתִי זוֹ שֶׁבְּהֶכְרֵחַ אֱנוֹשִׁית, לְלֹא עוֹרְרִין קִיַּמְתָּ מִנְּסִבּוֹת גּוֹרָל וְאֵין סַפָּק שֶׁמַּגִּיעָה לָהּ הַכַלָּה.